סרטן השחלה
סרטן השחלה
סרטן השחלה (המכונה ה"מחלה החמקנית"), הוא סוג הסרטן החמישי בשכיחותו בקרב נשים.
מה הן השחלות?
השחלות הן זוג איברים קטנים בצורת אליפסה הממוקמות באגן (האזור שבין הירכיים, בחלק התחתון של הבטן). הן חלק ממערכת הרבייה הנשית, הכוללת גם את החצוצרות, הרחם, הנרתיק והפות (ואגינה). בגיל הפוריות עוברת מדי חודש ביצית בשלה אחת מהשחלות ועוברת דרך אחת החצוצרות אל הרחם. אם הביצית אינה מופרית על ידי זרע, היא מופרשת מהרחם, יחד עם הרקמות המרפדות את חלל הרחם, כחלק מהמחזור החודשי (וסת). השחלות אחראיות גם לייצור של ההורמונים הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון. כאשר אישה מתקרבת לגיל המעבר (גיל אל-וסת), השחלות מייצרות פחות הורמונים ובהדרגה נפסק גם המחזור החודשי.
מה הם התסמינים לסרטן השחלה?
- בחילות, גזים ובעיות במערכת העיכול
- תחושת נפיחות מתמדת
- כאבים באיזור האגן
- תכיפות במתן שתן
- חוסר תיאבון או תחושת שובע מהירה
- כתמי דם או דימום בין מחזור
אבחון המחלה מתבצע בדרך-כלל בעקבות תסמינים מחשידים ומבוסס על:
- בדיקה גופנית וגניקולוגית.
- הדמייה של האגן והבטן (אולטרה-סאונד, CT , PET-CT).
- בדיקות דם הכוללות רמת חלבון CA-125 בדם.
מה כולל הטיפול בסרטן השחלה?
טיפול ניתוחי
הטיפול במחלה מבוסס על ניתוח, שמטרתו לכרות את המסה הגידולית שהתפתחה בגוף, תוך שילוב של טיפול כימותרפי, המיועד להרוס את התאים הסרטניים. טיפול קרינתי-רדיותרפי, נמצא פחות בשימוש במחלה זו.
טיפול כימותרפי
הטיפול הכימותרפי מבוסס לרוב על שילוב של מספר תרופות.
מלחי פלטינום והטקסנים, הידועים כבר עשרות שנים כיעילים בטיפול בגידולי שחלה, מהווים את המרכיב העיקרי. הטיפול המקובל ביותר בגידול מתקדם בשחלה, כולל ניתוח ומתן שילוב של קרבופלטין וטקסול בשישה מחזורים טיפוליים.
מה קורה לאחר הטיפול?
בתום הכימותרפיה, מתבצעת הערכה קלינית של המחלה. במידה שאין עדות למחלה, המטופלת תיבדק כל שלושה חדשים במשך השנתיים הראשונות, ולאחר מכן במרווחי זמן הולכים וגדלים.
יחד עם זאת, המחלה עלולה לשוב ולהופיע במהלך הטיפול הכימותרפי או לאחריו. במקרה כזה הטיפול הוא כימותרפי.
עולם התרופות לסרטן השחלה
בעשורים האחרונים פותחו מספר תרופות כימותרפיות, המשמשות כקווי טיפול נוספים.
בניסיונות קליניים ופרה-קליניים נבדקות תרופות נוספות וביניהן: טיפולים אימונולוגים, גנטיים ועוד.
בכל מקרה, כל טיפול תרופתי מופסק אם אינו מוכיח את יעילותו.
כימוטרפיה ממשפחת האנתרציקלינים (Antharacycline)
יתרונה של התרופה בתופעות הלוואי המעטות שלה. להבדיל מחלק מהתרופות, היא אינה גורמת לנשירת שיער, גורמת לפחות בחילות והקאות, לפגיעה פחותה במח העצם, וסיכוי נמוך לרעילות לבבית. לעומת זאת, היא גורמת ליותר תופעות לוואי בעור ובריריות, אך ניתן להפחית אותן בנקיטת האמצעים המתאימים.
התרופה אף משמשת לטיפול בסרטן שד, ומומלצת במיוחד לנשים הנמצאות בסיכון גבוה לפתח מחלה לבבית, כגון: בעלות מחלת לב, לחץ דם גבוה, נשים שטופלו בעבר בקרינה באזור בית החזה או בטיפול דומה, וכן נשים בגיל המבוגר, לאור הרעילות הלבבית הפחותה שלהן.
מעכבי אנגיוגניזה (מעכבי יצירת כלי דם, ANTI VEGF)
תרופה נוספת המצויה בשימוש שהיא נוגדן שחוסם את היווצורתם של כלי דם חדשים בסביבת הגידול, משום שגידולים סרטניים תלויים בגיוס כלי דם חדשים כדי להבטיח המשך אספקת חמצן וחומרי מזון לצורך גדילתם.
דור חדש של תרופות – מעכבי PARP
דור חדש נוסף של תרופות הינו מעכבי ה-PARP. לנשים הנשאיות מוטציה בגן ב-BRCA1/2 אין עותק תקין של גן BRCA שאחראי על תיקון נזקים ב-DNA לצורך שמירה על חיות התא. ה-PARP הוא חלבון המסייע בתיקון נזקי DNA לתאים, ומכיוון שתאי סרטן נושאים פגם ב-DNA, הם זקוקים לאספקה של החלבון לתיקון הפגם. התרופה חוסמת את ה-PARP, מונעת את תיקון הנזק לתאי הסרטן וגורמת למוות התאים, ועל ידי כך הגידול נעצר או קטן.
לא רק לנשאיות BRCA – בדקי עם הרופא\ה שלך האם ביצעת בדיקת HRD
בדיקת HRD הינה בדיקה פתולוגית על רקמת הגידול. HRD הינו חוסר רקומבינציה הומולוגית והוא מאפיין גידול המוגדר על ידי חוסר היכולת לתקן במדויק שברי גדילים כפולים ב-DNA באמצעות רקומבינציה הומולוגית.
את ה- HRD ניתן להעריך באמצעות 2 סוגים שונים של סמנים ביולוגיים. בסרטן השחלות, אלה כוללים מוטציות בודדות בגנים הרגישים ל- BRCA והערכת אי יציבות גנומית. אי יציבות גנומית, או סידורים מבניים בקנה מידה גדול לכרומוזומים, מביאים לסטיות גנומיות ספציפיות הניתנות למדידה. דגימות גידול שיש להן מוטציות BRCA1/2 בודדות או סמנים של אי יציבות גנומית מאופיינות כ-HRD positive. מטופלות שהן חיוביות ל-HRD, זכאיות לקבל טיפול במעכבי PARP.
התקווה כאן
אף שסרטן השחלה הינו סרטן שמתגלה מאוחר לרוב, חשוב לזכור כי לאחרונה חלה התקדמות משמעותית בהיצע שיטות הטיפול הקיימות, לצד עליה בשעורי הריפוי ובתוחלת החיים הממוצעת של החולות. מודעות לנושא והיענות טובה למעקבים גינקולוגיים תקופתיים, הן המפתח לאבחון מוקדם של המחלה ולשיפור הסיכויים להחלמה ולריפוי. התרופות שנוספו בשני העשורים האחרונים כגון האווסטין (ANTI VEGF) ומעכבי ה-PARP, מספקות נופח חדש של תקווה, ואילו האחרון אף משנה את מהלך המחלה.
